ביטחון לאומי

רגע לפני ההצבעה

לפני שמצביעים, חובה לפרוש על השולחן את מלוא המחיר של הבחירה

נשא של הנגיף התרבותי: כשאתה בנט 2.0 מבלי לדעת זאת בכלל

תום לב אינו חסינות — מי שאינו מכיר את הנגיף התרבותי, הופך לנשאו

מי באמת מנהל את מדינת ישראל?

כאשר אלה שנושאים בכוח משוכנעים שהם יודעים טוב יותר מהעם — הדמוקרטיה נמצאת בסכנה

בן אחד בשמיים, ובן אחר בין שמיים לארץ..

כשהכאב הפרטי נוגע בנשמה הקולקטיבית, מתגלה עומק הערבות ההדדית של העם היהודי

"בדמייך חיי"

האבל הגדול ביותר יכול להפוך למקור של תשוקה לחיות ולהשתייך למשהו גדול מעצמנו

השעה שבה התעורר הריבון: המערכה על רצון העם

כשהפקידים שולטים במקום העם, הדמוקרטיה הופכת לאשליה מנוהלת

מעוותות דרכי הנז"א

כשהמוסר הופך לנשק בידי חסרי המוסר, הצדקה הופכת לפח

שלוש שנים למלחמה: שמיני עצרת או שביעי באוקטובר?

כשעם שוכח את זהותו, אויביו מזכירים לו אותה בדרך הכואבת ביותר

הטיסה הלאומית

גבורה לאומית אינה נחלת היחיד — היא מאפיין של עם שלם הנושא את גורלו בידיו

האומץ שלא לסלוח

סליחה ללא תשובה אמיתית אינה חסד — היא כניעה

לא הכל דיבורים

לפני כל פעולה ודיבור, יש רגע של שתיקה שממנו הכל מתחיל

איך סגן השר לביטחון פנים לשעבר הגיע למפלגה של מנסור עבאס? בן יעקב סבו ואיתי אסמן | סוללים דרך #9

הפיל החסר בכיתה: על ציוּנים, מדעים וזהות יהודית

דור שאינו יודע מאין בא, אינו יכול לדעת לאן הוא הולך

המלכודת שבמורד הגבעה

כשהמצלמות נפתחות רק ברגע התגובה ולא ברגע ההתקפה, האמת כבר הפסידה עוד לפני שהסיפור התחיל

תרומת איברים מיותרת

חסד אנושי הוא מעלה, אך כשמחילים אותו על המאבק הרעיוני הלאומי — הוא הופך לסכנה קיומית

פנטזיות פוליטיות ואמיתות מעשיות

הפנטזיה על המושיע הפוליטי החדש היא בדיוק מה שמונע מאיתנו להצליח

האסימון שנפל במרפסת

כשרוב שלם מפסיק לבקש רשות להיות ריבון — שום מילה מכובסת לא תעצור אותו

תגובה למאמר 'הפיל שבחדר'

בעקבות הדברים ששלחנו אמש של יהושע שני, שלחה אליו מישהי את התגובה המצורפת. שמה ופרטיה שמורים במערכת. ההדגשות בתגובתה, שלנו.

הפיל שבחדר

השתיקה סביב סיכון אמיתי אינה סובלנות — היא רשלנות

העיסוק המרכזי שעל סדר היום הלאומי

כשהצבא מפסיק להצדיע למנדט ומתחיל לדרוש ממנו ריסון — הדמוקרטיה כבר בסכנה

האמת ששופטי בג"ץ סירבו לשמוע

כשהמערכת המשפטית הופכת לזירה פוליטית, קולות האמת מהשטח נותרים מחוץ לדלת

״נחמו נחמו עמי״

כשהכאב מטשטש את הראייה, האויב האמיתי מנצל את ההסחת הדעת

אל תגידו "לעתיד לבוא"

החלומות הגדולים של עם אינם מתממשים כשהם הופכים לאפשריים — אלא כשהם הופכים לבלתי נסבלים בלעדיהם

"אצבע בעין" או פחד מיהדות? | איתי אסמן ובן יעקב סבו מפרקים את המניפולציה | סוללים דרך #5