הוזמנתי היום לדיון בבית המשפט העליון על חוק המעצרים. המטרה שלשמה נקראתי, כמפקד מגמה בחטיבת החשמונאים, הייתה עניינית וחשובה: לתאר לשופטים את המצב האמיתי בשטח בכל הנוגע לסוגיית גיוס החרדים.
באתי כמפקד במילואים המכיר מקרוב את המציאות בנושא זה, וחשבתי להשמיע קול שנעדר בדרך כלל מהאולמות הממוזגים והמנותקים.
אך המציאות שפגשתי שם הייתה רחוקה מכל מראית עין של דיון ענייני או בקשת צדק.
מי שלא נכח היום באולם, לעולם לא יבין מהי באמת 'פגישת עבודה' בין השמאל הרדיקלי לשופטי בג"ץ.
במקום דיון משפטי יבש העוסק בראיות, חזיתי במופע שבו השופטים מבזבזים את הזמן היקר כדי להתלוצץ, להחליף חיוכים ולנהל 'שיח רעים' עם נציגי השמאל. אלה מריצים איתם בדיחות, וכל השופטים מצחקקים.
הקהל היה בהלם.
ולי לא היה זמן.
הללו קיבלו את הרוב המוחלט של זמן הדיון כדי לפרוס את משנתם. ובהגיע תורי להציג את העובדות מהשטח? לפתע, פשוט – לא נשאר זמן!
שופטי בג"ץ סתמו לי את הפה, לא אפשרו לי לדבר בדיון. אך לא רק לי כאדם פרטי הם סתמו את הפה באלימות מנומסת. לרבים-רבים בעם ישראל הם כבר שנים סותמים את הפה.
נצח ישראל לא ישקר — וכל מה שזמני, חולף ושקרי, סופו להתפורר ולנבול
אבל את המציאות אי אפשר להשתיק.
אז את דבריי שרציתי לומר והושתקו – אומַר פה, בבמה המכובדת הזו של 'סוללים דרך'.
אלו הם הדברים:
זה לא משפט, זו אג'נדה
"לא התכוונתי לעמוד מול השופטים ולטעון טיעונים משפטיים. עם ישראל בכלל, והדור הצעיר שגדל פה בפרט, מזמן כבר לא תמימים. כולם מבינים שהכל פה זה פסאודו-משפט; שהפסיקות נקבעות מראש לפי תפיסת עולם פוליטית, וכל הטיעונים המשפטיים המלומדים אינם אלא צביעות שנועדה להכשיר את המטרה.
לא את זה באתי לחדש, כי העובדה הזו כבר ברורה לכולם.
באתי לחדש דבר אחר. באתי להציב מראה ולהגיד דבר פשוט: מסע המעצרים נגד החרדים השיג את התכלית של מי שרוצה בו. אלא שהתכלית הזו מעולם לא הייתה גיוס חרדים — אלא מניעתו.
הנתונים מהשטח: התרסקות הגיוס
הרדיפות המשפטיות והמעצרים, נכון לעכשיו, מונפים כחרב מעל ראשה של חטיבת החשמונאים. התוצאה בשטח היא הרסנית: מאז תחילת מסע הרדיפות, אחוזי הגיוס צנחו בעשרות אחוזים.
מי שלא נכח היום באולם, לעולם לא יבין מהי באמת 'פגישת עבודה' בין השמאל הרדיקלי לשופטי בג"ץ
בתחילה התגייסו לחטיבה מאות חיילים בכל מחזור, הן לשירות סדיר והן למילואים.
כיום? ספק גדול אם במחזור הקרוב נצליח לפתוח אפילו פלוגה אחת.
גם בכל הנוגע לשדרת הפיקוד המצב עגום: בהתחלה היו שיצאו לקורס קצינים, אך כיום איש אינו רוצה בכך, ובמחזור הקרוב לא ייפתח קורס כלל.
הנזק לא נעצר רק במספרים, אלא חודר עמוק למורל ולמרקם החברתי. החיילים החרדים שכבר התגייסו מעידים על שינוי דרמטי.
מה שהחל כסקרנות בריאה ואפילו אהדה מצד הרבנים, המשפחות והחברים בקהילה, התחלף בבת אחת.
מאז שהוגברו הלהבות, המעצרים והרדיפות, החיילים חווים מתח אדיר מול סביבתם הטבעית, מה שמוביל לחוסר רצון מובהק להמשיך לשרת בחטיבה.
הפקידים מנהלים, אך הציבור חייב לדעת
אני מתאר עובדות, אני מדבר על עובדות. שופטי בג"ץ יחליטו מה שיחליטו. אבל כל עוד אתם, הפקידים, עדיין מנהלים בפועל את המדינה הזו, חשוב שעם ישראל כולו ידע מהי האג'נדה האמיתית שלכם, ומה אתם מעוללים פה במודע ובכוונת מכוון.
נצח ישראל לא ישקר — וכל מה שזמני, חולף ושקרי, סופו להתפורר ולנבול".
ועם ישראל ינצח!
