ציונות דתית
הסובלנות המותנית
ריצוי ללא גבולות אינו אחדות — הוא עבדות
להיות עַז כַּנָּמֵר
כשחברה מפסיקה להתנצל על זהותה, היא מתחילה לקחת אחריות על עתידה
המהפך הטקטוני: הגבורה הרוחנית ותודעת הרוב של הדור האמוני
כשמיעוט תרבותי מחזיק בהגה של רוב — רק שאלת הזמן היא עד שהרוב יחזיר את ידיו למושכות
״נאמנים פצעי אוהב״
כשצדק נרמס בפומבי, השתיקה של מי שהיו אמורים לצעוק היא הבגידה הגדולה מכולן
בין זכויות לצביון: המבוי הסתום של פקודת השירות המשותף
מי שמוכן להסתפק בחצי תמיד יפסיד למי שרוצה הכל
הקומה הבאה של המדינה היהודית
ניצחון בקלפי אינו מספיק — מי ששולט במוסדות שולט במדינה
"מישהו דיבר איתו על זה?"
להאמין שאדם ישנה דעתו אם רק יסבירו לו נכון — זו אשליה נוחה שמסרבת להכיר באויב אמיתי
חמש הערות על הידברות וכפייה
כשהשלטון כופה על האדם לבגוד בזהותו בשם השוויון, ההתנגדות הופכת לחובה מוסרית
מותגי ימין וזאבי שמאל
ביקורת לגיטימית יכולה להפוך לנשק בידי היריב כשהיא מנותקת מהמציאות הפוליטית
מתחת לקצה הקרחון: חשיפת המנגנון הציני של פוליטיקת הזהויות
כאשר הזהות האישית הופכת לנשק פוליטי, הקורבן האמיתי הוא האחדות החברתית
מותגים של ימין באקטואליה מתעתעת
כשמילה הופכת למותג, היא מאבדת את משמעותה — ואיתה, את כוחה לשנות
ריקון מתוכן או חילופי אליטות: מאחורי הקלעים של איחוד התנועות הקיבוציות
כשאחדות הופכת למסכה, היא מסוכנת יותר מפילוג גלוי
הברית היהודית: תפקידו של הציבור החרדי
האחדות הלאומית לא תבוא מתיקון האחר, אלא מחיבור החוזקות של כל ציבור יחד
ה-DNA של עם ישראל: כשהר סיני פוגש את המציאות הישראלית
כשעם שב אל עצמו מבפנים, שום קמפיין חיצוני לא יוכל לעצור אותו
מבט מהשטח: החרדים צמאים להתגייס – לצבא יהודי
כשמפסיקים לראות בשונה איום, מגלים בו לפעמים את הכוח שחיפשנו כל הזמן
התייחסות לאירוע פאצ׳ משיח
הצבא נדרש למשמעת, אך משמעת סלקטיבית חושפת לא סדר אלא פחד. כשאליטה מענישה ביטוי זהות לאומי יותר מאשר סרבנות ממשית, השאלה האמיתית אינה על הפאצ׳ — אלא על מי מחליט מהי הרוח המותרת בצבא
הקרב על דמותה של המדינה — מעֵבר לחוק הגיוס
להיות צודק זה קל — להיות חכם זה מה שמכריע
אור גדול – כללי ופרטי כאחד
מתוך השבר הגדול ביותר צומח לפעמים האור החזק ביותר
הגשר שקרס אל תוך עצמו: על האסתטיקה של השיח וקץ הנאיביות
הרצון לגשר בין עולמות הוא ערך נאצל — אך כשהצד השני מכריז על מלחמה גלויה, הגישור הופך לכניעה. להאמין שסגנון נעים ישנה אידיאולוגיה עמוקה הוא לא תקווה, אלא אשליה מסוכנת
ילד אחד, עתיד של עם
לפעמים ילד אחד יודע יותר על שורשיו מכל האינטלקטואלים שסביבו
אשליית השמאל הדתי: טקטיקת קירור האמבטיה ופירוק ה'ברית היהודית'
כשמי שמצהיר על שייכות למחנה מסוים פותח כל משפט ב'כן, אבל' — הוא כבר אינו שייך לו. הניסיון לרצות את כולם אינו סימן לבגרות מוסרית, אלא לאובדן עמוד השדרה
המלכודת שמאחורי 'ברית המשרתים': מי האדון ומי המשרת?
כשהחזקים מחלקים תפקידים, תמיד נמצאים מי שנועדו רק לשרת — לעולם לא להוביל
מעבר לחוק הגיוס: כשהשיח הציבורי מאבד צלם אנוש
כשדמוניזציה של קבוצה שלמה הופכת למותר, השנאה מוצאת לה לגיטימציה
יום שהשתיקה יפה לו
יש רגעים שבהם השתיקה אומרת יותר מכל מילה — וזה בדיוק כוחה של הקדושה הלאומית
לא נמצאו מאמרים.
התראות על מאמרים חדשים
הירשמו להתראות על מאמרים חדשים, ותהיו מעודכנים לפני כולם!
החוברת השבועית
בכל שבוע אנחנו מכינים חוברת להדפסה לפני שבת — עם מיטב המאמרים של השבוע.
להורדת החוברת האחרונהלקבלת החוברת למייל בכל שבוע:
בלחיצה על "הרשמה" אני מאשר/ת קבלת עדכונים מסוללים דרך. ניתן להסיר בכל עת דרך קישור ההסרה בדיוורים. מדיניות פרטיות