א. נתחיל ברשימה חלקית של תכניות השמאל המפורשות ליום שאחרי הבחירות
השמאל ימשיך, למרות כל זעזועי המלחמה, את קו החשיבה של אוסלו. על פי הצהרותיהם בשלוש השנים האחרונות, איזנקוט, יורם כהן וחבריהם יכניסו עשרות ומאות אלפי פועלים מעזה לישראל. יחמשו עשרות אלפי עזתים ויאמנו אותם כדי שישלטו שוב על גדרות בארי (במקום חמאס, יקראו להם בשם אחר). יסוגו מעזה, דרום לבנון, סוריה וכתר החרמון. יחתרו שוב להסכמים מדיניים מופקרים עם איראן ושאר הגרועים שבאויבנו. יפנו גבעות וחוות. יעצימו את צבא הטרור של הרשות הפלסטינית. ימשיכו לעצום עיניים ביחס לשחיקת הרוב היהודי, הגבולות הפרוצים ואיבוד הנגב והגליל. התבוסתנות תמשול.
הם גם ימנו ברוח זו שמונה(!) שופטי עליון, יועמ"שית ופרקליט מדינה, עם אותו קו חשיבה ומערכת הפעלה שמאפיינת אותם היום, וינציחו את שלטון המשפטנים לשנים רבות קדימה.
יאיר גולן יפעיל את כל כובד משקלו לממש חלק מתכניות הדיקטטורה שלו: סגירת ערוץ 14, העצמת השימוש במערכת אכיפת החוק כנשק נגד הימין, סגירת המכינה בעלי וחניקת מוסדות לימוד שלא מיישרים קו עם האידיאולוגיה שלו, וחינוך מחדש של ילדי ישראל לנטישת זהותם היהודית.
לא רק את תורת ישראל משילים, אלא את עצם הקיום היהודי ההיסטורי
ב. אך מאחורי כל קווי המדיניות האלה, המוצהרים מעל כל במה, עומד על הכף משהו נוסף, עמוק ונסתר הרבה יותר. הטאבו על הקמת קואליציה יהודית-איסלאמית במדינת ישראל. הטאבו, נגד הקמת קואליציה של מיעוט יהודי וציבור מוסלמי כנגד הרוב היהודי, הולך ונמוג במחנה השמאל.
האידיאולוגים שביניהם חתרו לכך מלכתחילה. הם תמיד חלמו על מדינת ישראל כיצירה חדשה, המנותקת משרשרת הדורות של העם היהודי; מדינת כל אזרחיה וכל לאומיה. הם תמיד סברו שזהותנו החלה ב-1948, ולא ב'לך לך' של אברהם אבינו, יציאת מצרים ומתן תורה לבני ישראל. הם תמיד דחקו את היהודי מפני ה'ישראלי'. הם תמיד חיפשו מכנה משותף שלא כולל את המילה 'יהודי'. חלקם אף הצהירו שוב ושוב על שיש להם הרבה יותר במשותף עם המוסלמי מאשר עם מחנה הימין, עם הדתי-לאומי-מסורתי-חרדי.
תפיסה זו הייתה בעבר נחלת מיעוט קטן. אך השחיקה הפרוגרסיבית בתודעה היהודית והציונית העצימה אותה. האליטה המשפטית הנהיגה גישה, לפיה לשם התואר יהודי אין משמעות בהחלטות ציבוריות.
אך האפשרות של השמאל לחסום את שלטון הימין, בעל התודעה היהודית, באמצעות מנגנון שלטון הפקידים - שימרה את הטאבו שמנע קואליציה יהודית-איסלאמית.כעת זו האפשרות היחידה הפתוחה בפני השמאל. חלון ה'דיפ סטייט' הולך ונסגר.
ברגעים אלה מבשל השמאל תירוצים ופלפולים, שנועדו להצדיק את עצות האחיתופל של ריכטר וחבריו, אלה שהריקנות כרסמה בעצמותיהם.
תחת הרבה מאוד עטיפות ומסיכות (ממשלת מיעוט, תמיכה מחוץ ועוד סיסמאות מעורפלות), הם יוותרו על תשתיתו המזוקקת של הרעיון הציוני: ריבונות היהודים על ארצם ומדינתם.
ג. אם זה יקרה, התמורה הפוליטית בראשית הדרך תהיה תקציבי עתק, הקפאת הריסות בנייה, ויתור מתמשך בפועל על הנגב והגליל, וכאמור - הטמעה עקבית של תודעת אוסלו בכל הזירות. ההמשך יהיה דרמטי יותר: זכויות לאומיות. אוטונומיה מוסלמית בגליל ובנגב. אלה הדרישות והציפיות. זה נאמר שוב ושוב.
האידיאולוגים יניפו את הדגל. שאר המחנה יימשך אחריהם מתוך בלבול הדעת והלב במכבש הפרוגרסיבי, וצוק העיתים הפוליטי של ההפסדים בקלפי.
אם ה'ישראלי החדש' לא יכול לנצח את היהודי בקלפי, הוא יקים קואליציה עם המוסלמי. ולמרבה הפלא, כן - הם יעשו זאת גם עם המוסלמי שעודד את ה-7.10.
ד. טלטלות הזמן הביאו אותנו להתמודד שורשית עם הסוס הטרויאני שהושתל בתודעה של מדינת ישראל מראשית דרכה, תודעה הקובעת שב- 1948 השארנו מאחור את הזהות היהודית ההיסטורית, ויצרנו מדינה עם זהות חדשה, 'ישראלית' כביכול, המשוחררת מכל סיפורי ומשקעי העבר של העם היהודי וזהותו.
לא רק את תורת ישראל משילים, אלא את עצם הקיום היהודי ההיסטורי. זה בפועל מעצב את תודעת הביטחון וההתיישבות, המשפט, החינוך, מדיניות החוץ ואפילו הכלכלה. זה קובע איך מבינים את האויב וכוונותיו, את הארץ ומשמעותה. זה קובע באיזו אווירה ילד יגדל. זה קובע איך מתייחסים לגבולות הפרוצים, לבעיית הפרוטקשן, לדגל ה'פלסטיני', לפרעות תשפ"א, ולהונאות של סינוואר.
כעת, התודעה הזו מאיימת על קיומנו ומחייבת אותנו לשרש אותה רעיונית, לגבור עליה פוליטית, לנצח אותה מעשית, וחשוב מכל, להחליפה בתודעה הפשוטה של זהותנו: מי שאנחנו. עם ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב, שחזרו לארצם להקים בה את ממלכתם ולממש את ייעודם.
בני עם אחר הנמצאים כאן ורוצים להתברך מזהותנו, מוזמנים להיות שותפים.
אך אובדן הזהות, המזמן את הקמים לכלותנו אל השולחן העגול של קבלת ההחלטות, הוא קו אדום בוהק המחייב אותנו לתיקון לא רק נקודתי ומקומי, אלא תודעתי ושורשי. על זה מתקיימות הבחירות של תשפ"ז.
אם ה'ישראלי החדש' לא יכול לנצח את היהודי בקלפי, הוא יקים קואליציה עם המוסלמי
ה. נקודה אחרונה למחשבה:
כל מי שמושפע ממחשבות ודיבורים בסגנון "אם לא ניכנס לכנסת אז כבר אין כזה הבדל בין ימין לשמאל", או לחילופין "כולם רוצים בטובת המדינה וחיסול החמאס", מוזמן לחזור ולקרוא דברים אלה שלעיל, ולתת להם לשקוע. והמבין יבין!
